×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית י״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת וירא} וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח⁠־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם⁠־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל⁠־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ (ד) יֻקַּֽח⁠־נָ֣א מְעַט⁠־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת⁠־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל⁠־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל⁠־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ (ז) וְאֶל⁠־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן⁠־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל⁠־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ (ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן⁠־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא⁠־עֹמֵ֧דא עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָ֔יׄוׄב אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃ (י) וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה⁠־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃ (יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃ (יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה⁠־לִּ֣יג עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖יד זָקֵֽן׃ (יג) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃ (יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃ (טו) {שני} וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖אה כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃ (טז) וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔יםו וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל⁠־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃ (יז) וַֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤הז אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔םח אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃ (יח) וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛הט לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ⁠־ב֔וֹי כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת⁠־בָּנָ֤יו וְאֶת⁠־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַל⁠־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי⁠־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ (כא) אֵֽרְדָה⁠־נָּ֣איא וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם⁠־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ (כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔יםיב וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם⁠־רָשָֽׁע׃ (כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא⁠־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ (כה) חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם⁠־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יקיג כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כׇּל⁠־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אִם⁠־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל⁠־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃ (כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה⁠־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל⁠־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (כח) א֠וּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם⁠־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ (כט) וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔היד בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ (ל) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל⁠־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙טו וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔הטז אִם⁠־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה⁠־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל⁠־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽיםיז׃ (לב) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל⁠־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ⁠־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ (לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְהֽוּא⁠־עֹמֵ֧ד =א⁠(ס),ל,ש,ש1,ק3 <א⁠(ס)=בקדמא? אינו כן אלא במקף ומתג בה"א>
• דפוסים=<וְה֨וּא עֹמֵ֧ד> (קדמא ודרגא)
ב אֵׄלָ֔יׄוׄ =ש,ש1,ה,ש2? ומ"ש, וכך בתיגאן ובספרי התורה של כל העדות (הנקודות באותיות אי"ו); וראו ברויאר (נוסח המקרא ב"כתר ירושלים" עמ' 3 הערה 23) לגבי מחלוקת בין המסירות בדקדוקי הטעמים, במסורה הסופית בכתי"ל (מ"ס-ל=ל) ובמקראות הגדולות.
• ל,ק3,ו=אֵׄלָ֔ׄיׄוׄ (ארבע אותיות מנוקדות כולל האות למ"ד)
• הערת ברויאר
ג הָֽיְתָה⁠־לִּ֣י ל=הָֽיְתָה⁠־לִּ֣י בגעיה ימנית
ד וַֽאדֹנִ֖י ל=וַֽאדֹנִ֖י בגעיה ימנית
ה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖א =ק3 ושיטת-א (געיה); הכתר מקפיד לרשום געיה בהברה השנייה של תיבת "ויאמר" בטעם מחבר שאחריה "לא" (שופטים יב,ה; מל״א ב,ל; מל״ב יא,כב), למרות שכתבי⁠־יד אחרים לא עושים את זה בדרך כלל, וראו על כך בייבין יט.3 (עמ' 191) ושגם מסירות מעידות על כך כאן בבראשית.
• ל,ל1,ש,ש1=וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א (אין געיה, ואולי בכתי"ל נמחקה הגעיה) וכך אצל ברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים.
ו הָֽאֲנָשִׁ֔ים ל=הָֽאֲנָשִׁ֔ים בגעיה ימנית
ז הַֽמְכַסֶּ֤ה =ל,ש,ק3 ובדפוסים ומ"ש
• ל=הַֽמְכַסֶּ֤ה בגעיה ימנית
• מג"ה=הַֽמֲכַסֶּ֤ה (לפי שחזור שיטת הכתר)
ח מֵֽאַבְרָהָ֔ם ל=מֵֽאַבְרָהָ֔ם בגעיה ימנית
ט הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=דרגא תיביר? כן>
י וְנִ֨בְרְכוּ⁠־ב֔וֹ =ש,ש1,ק3 ובדפוסים
• ל!=<וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ> (חסר מקף)
• הערת דותן
יא אֵֽרְדָה⁠־נָּ֣א =ש ובדפוסים
• א⁠(ס),ל,ק3=אֵֽרֲדָה⁠־נָּ֣א (חטף) <א⁠(ס)=חטף פתח? כן>
• הערת ברויאר
יב הָֽאֲנָשִׁ֔ים ל=הָֽאֲנָשִׁ֔ים בגעיה ימנית
יג כַצַּדִּ֖יק =ש,ש1,ק3 ובדפוסים
• ל!=כַצַדִּ֖יק (חסר דגש באות צד"י) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות דותן וברויאר
יד אֶֽעֱשֶׂ֔ה ל=אֶֽעֱשֶׂ֔ה בגעיה ימנית
טו לַֽאדֹנָי֙ ל=לַֽאדֹנָי֙ בגעיה ימנית
טז אֶֽעֱשֶׂ֔ה ל=אֶֽעֱשֶׂ֔ה בגעיה ימנית
יז הָֽעֶשְׂרִֽים ל=הָֽעֶשְׂרִֽים בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(א) וירא אליו י״י – כדמפרש ואזיל באיזה גילגול נגלה עליו הקב״ה לאחר שבאו אליו האנשים. כמו שהוא אומר בסוף: וי״י אמר המכסה אני מאברהם (בראשית י״ח:י״ז). ולא כשסבורים בני אדם: שנגלה לו ואחר כך {באו} האנשים. כחום היום – והוא עת האוכל לעוברי דרכים. (ב) וירא והנה שלשה אנשים – לפי הפשט: אנשים ממש, כי לא מצינו מלאכים אוכלים ושותים ולנים בבית איש כמו שלנו בבית לוט. אך אמר המלאך למנוח: אם תעצריני לא אוכל בלחמך וגו׳ (שופטים י״ג:ט״ז). אך אין להשיב על דברי רבותינו, שאף הם כמלאכים לדעת אשר בארץ. ומיהו אסור להורותא לפני המינין שהיו מלאכים, שהוא ראייה להם על תרפותם שאכל. [מכאן תשובה למינין שאומרים שאילו שלשה הם שלשה חלקים של אלוהים. אם כן, למה הוצרך החלק האחד ליכנס באשה, הוא הנצרי, ליקח בשר. הלא כאן היה להם בשר לשלשתם, ואכלו ושתו ולא נכנסו במעי אשה.⁠1 הג׳.] עליו – בסמוך לו. וכן: והוא עומד עליהם (בראשית י״ח:ח׳), וכן: להתיצב על י״י וגו׳ (איוב ב׳:א׳). וירא וירץ – שנצבו, ו⁠[ה]⁠בין שרצו לבא אל הבית מפני שהוא עת האוכל. כשראה אותם, רץ לקראתם להביאם אל ביתו, והשתחוה להם לכבדם. (ג) ובלכתו, אמר והתפלל לפני הקב״ה שיתאכסנו עמו, כי אנשים גדולים ונביאים וצדיקים היו. וכה אמר בלכתו2: י״י,⁠ב אל נא תעבור – החבורה והשיירא של הצדיקים הללו, מעל עבדך – תן בלבם שיבאו אל ביתי. ועדיין לא נגלה עליו הקב״ה. (ד) ולכך אמר יוקח נא מעט מים – לנקות רגליכם. וגם טוב לעייפות רחיצת הרגלים. (ה) כי על כן עברתם על עבדכם – כל ״כי על כן״ שבמקרא כמו שכתב: על כן כי עברתם וגו׳ – כלומר: על כן אני מחלה לכם זאת, כי עברתם על עבדכם. וכן: כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) – כלומר: על כן אני מחלה אתכם שלא תרעו להם, כי באו בצל קורתי. וכן: כי על כן ידעת חנותינו במדבר (במדבר י׳:ל״א) – על כן, כי ידעת חנותינו, אני מחלה אותך. וכן: כי על כן שבתם מאחרי י״י (במדבר י״ד:מ״ג) – על כן כי שבתם מאחרי י״י לא יהיה עמכם, וכן כולם. כן תעשה כאשר דברת – כלומר: כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה, זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם. רבי עובדיה זצ״ל. ואנו מפרשים: שהודוג לו לעשות כמו שאמר: ויאמרו כן תעשה כאשר דברת – לתת לנו פת לחם, ולא תטרח על סעודה אחרת, והוא דרך ענוה. והוא טרח ועשה סעודה גדולה, אמר מעט ועשה הרבה. (ז) לעשות אותו – לתקן אותו, כמו: {ו}⁠חמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח). (ח) חמאה וחלב – ואחר כך בן הבקר, שלא לאכול החלב אחר הבשר, כי שומר מצות היה אברהם אבינו. (ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך – לפי שרצו לבשרה, כי האחד בא לבשר את שרה. (י) כעת חיה – כמו דכתיב: עתד יולדה ילדה (מיכה ה׳:ב׳), כי חיה היא יולדת. והיא נקראת חיה בהרבה מקומות בתלמוד, כמו: לחיה ולחולה (השוו בבלי ברכות נ״ג.). כי היולדת והמילדת שתיהן נקראו חיות, וזהו: לסוף תשעה או לז׳ חדשים. ויש לפרש: כעת חיה – כעת הזאת שתהיו חיין, וכן תירגם אונקלוס. פתח האוהל והוא – פתח האוהל היה אחרי הנביא, כי הפך פניו אל הגן ואחוריו אל האוהל, והיתה שרה קרובה משם ושמעה. (יב) אחרי בלותי – אחרי אשר זקנתי, כמו: ואומר לבלה ניאופים (יחזקאל כ״ג:מ״ג), שהוא לשון זקנה. עדנה – לשון עידון, שתתעדן בשרי וישוב לימי עלומי. ואדוני זקן – כלומר: אפילו הייתי ילדה, הלא אדוני זקן. (יג) למה זה צחקה וגו׳ – כבר פירשתי (ר״י בכור שור בראשית י״ז:י״ז) למה הוכיח שרה יותר מאברהם. ואני זקנתי – לא היה דרך הארץ לגלות לו שקראתו זקן פן יקפיד. (יד) היפלא מי״י דבר – כלומר: דבר הבא מי״י היפלא בעיני שום בריה, הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה.⁠3 (טו) לא צחקתי כי יראה – לימדנו ששרה אמינו אמיתית היתה, אך שבכאן שינתה כי יראה. ויאמר – אברהם. לא – כמה שאת אומרת. כי צחקת – כי הקב״ה נאמן יותר ממך. (יז) וי״י אמרה המכסה – היינו: וירא אליו י״י (בראשית י״ח:א׳) דקאמר לעיל. המכסה אני מאברהם – כך דרכו של הקב״ה לגלות לעבדיו מה שהוא עושה, כדכתיב: כי לא יעשה י״י אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳). (יח) ואברהם – עבדי ואוהבי, ראוי שאגלה לו סודי, כי ברוב חסידותיו יהיה לגוי גדול ועצום וגו׳. (יט) וכל זה בזכותו, כי ידעתיו וגו׳ – כי יודע אני בו שיצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה וגו׳. ולכך יצוה עליהם כן, למען הביא י״י – כלומר: שיביא י״י על אברהם – על זרעו של אברהם. את – הטוב שדיבר עליו – כמו: ושמרתו את מצות י״י אלהיך (דברים ח׳:ו׳) למען תחיה וירשת את הארץ (דברים ט״ז:כ׳). וכן צוה אברהם את בניו שיעשו צדקה ומשפט כדי שיבא עליהם הטוב אשר דיבר הקב״ה, ובשביל כך נאמן אברהם לנביא לי״י ולגלות לו סודי. (יח) [זגם נראה לפרש {ו}⁠אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום – כלומר: אני נתתי לאברהם הארץ הזאת, ואני רוצה להשחית ערים הללו שהם שלו, ואיך אכסה ממנו ואעשה בלא ידיעתו. ואם תאמר: אינו נפסד בכך כלום, כי הארץ רחבת ידים לו ולזרעו, ולכך אמר: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, וכל הארץ צריכה {לזרעו}.]⁠4 (יט) [חכי ידעתיו {למען} אשר יצוה {וגו׳} ושמרו – ומתוך כך יתברכו וירבו ותהא כל הארץ צריכה {לזרעו}, ולכך אין לי להשחית בלא ידיעתו. ולכך אמר: המכסה אני מאברהם, וגילה לו והודה לו שאם אין שם י׳ צדיקים שישחית, וכן עשה. ושוב אין אברהם יכול להתרעם אף על פי שהארץ צריכה לזרעו, {שהרי} על פיו נעשה. הג״ה.]⁠5 (כ) זעקתט סדום ועמורה כי רבה – רבים צועקים עליהם שהן גוזלים, וחומסים, ומריעים עשה. (כא) הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה – שכן עשו כמו שהצועקים אומרים, כלה אעשה בהם. ואם לא אדעה – ואם לא – שלא עשו כל כך, אדעה – מה אעשה להם. לפי החטא הפירעון. (כג) האף תספה – כלומר: אם הרשעים עשו ככל הצעקה, הגם יספו צדיקים עמהם, שאתה אומר שתעשה בהם כלה. (כד) ולא תשא למקום וגו׳ – כלומר: ראוי וכבוד לפניך שתשא לרשעים מפני הצדיקים, שזהו דרך חסד ורחמים, ולא שתכלה הצדיקים בשביל הרשעים. שאין זה משפט, כי הצדיקים מה פשעו. (כה) השופט כל הארץ – הוא ששופט ואדון לכל הארץ. לא יעשה משפט – בתמיה. (כז) ואנכי עפר ואפר – התחיל להקטין עצמו, לפי שהיה רוצה להרבות דברים. כלומר: לא בשביל חשיבותי ארבה דברים לפניך, כי אני כאין, אך בענותנותי. (כח) אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה – בתחילה שאל דבר מועט שלא יקשה בעיני הקב״ה. ולבסוף, כשראה שעת רצון הוא, התחיל לפחות עשרה עשרה. כי אמר: מאחר שהקב״ה ניאות לי, אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתי. ומאחר שהעמידם על עשרה, חשב בלבו: אם יש שם פחות מעשרה זקנים יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים, כי הכיר כי אין הקב״ה חפץ במיתתן של צדיקים, אך רצה למחול לאחרים בשבילם. ולא רצה לומר: מחול להם מהכל, פן יקשה בעיני הקב״ה, שלא יהא רוצה שימחה על כבודו ועל קדושת שמו. ועוד, שאם כולם רשעים, מדוע רשעים יחיו.⁠6רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בספר הג״ן מופיע כאן (בצירוף לשתי התשובות המופיעות בר״י בכור שור להלן בראשית י״ט:א׳) תשובה אחרת למינים: ״האחת: שכתוב: וסעדו לבכם (בראשית י״ח:ה׳), וכי יש חלישות הלב לפני הבורא?⁠״
2 השוו ללשון הפסוק בשמואל ב י״ט:א׳.
3 השוו ללשון הפסוק בקהלת ח׳:ג׳.
4 המשך ההגהה בפסוק י״ט.
5 תוכן ההגהה דומה לפירוש רשב״ם.
6 השוו ללשון הפסוק באיוב כ״א:ז׳.
א בספר הג״ן: להודות למינים.
ב הכ״י נקט בשם הויה כדי להדגיש שמדובר בהקב״ה. בפסוק: אדני.
ג קשה להכריע אם בכ״י מינכן 52 כתוב: ״שהורו״ או ״שהודו״ (והשוו לעיל י״ח:ב׳). בספר הג״ן: שהודו למה שאמר.
ד בכ״י (וכן גם ברשב״ם): כעת.
ה בכ״י מינכן 52: ויאמר.
ו בכ״י מינכן 52: ועשית.
ז הביאורים החילופיים לפסוקים י״ח-י״ט מופיעים בכ״י מינכן 52 אחר הביאור הראשון לפסוק י״ט.
ח הביאורים החילופיים לפסוקים י״ח-י״ט מופיעים בכ״י מינכן 52 אחר הביאור הראשון לפסוק י״ט.
ט בכ״י (בהשפעת פסוק כ״א): צעקת.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144